בתם של וורקט וברהנו. נולדה ביום כ"ט באב תשנ"ו (14.8.1996) באתיופיה, בכפר דבר אבא סמואל בצפון המדינה. אחות גדולה לבאנצ'גיזיה (מלכה) ואתטגב (עדן). כן היו לה אחים למחצה - וורקה, אנינה, זאודנש ושלומי.

אטאלה-טליה גדלה בכפר הולדתה, ובגיל שש החלו היא ומשפחתה את מסעם לאדיס אבבה, עיר הבירה של אתיופיה, במטרה לעלות משם לישראל. באתיופיה, למדה במסגרת חינוכית במשך שנתיים.

בשנת 2005, כשמלאו לה תשע, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה במרכז קליטה לעולים חדשים באשקלון. לאחר כשנתיים וחצי עברו לגור בראשון לציון.

תחילה למדה באשקלון ולאחר שעברה המשפחה השתלבה בבית ספר יסודי בראשון לציון בקלות. למדה במהירות את השפה, הייתה תלמידה טובה וסיימה בהצלחה את לימודיה התיכוניים. במקביל ללימודיה הייתה פעילה במרכז נוער.

במהלך לימודיה הכירה חברות קרובות, איתן נהגה להיפגש בשעות הפנאי. ילדה יפיפייה, חייכנית, מצחיקה ושובבה לעיתים, גדלה להיות נערה נבונה, רצינית ואחראית.

אביה תיאר אותה כילדה מנומסת, טובה ומקסימה, שמכבדת את הוריה ונשמעת לסמכותם. אימה הייתה עבורה דמות חיובית ומשמעותית והקשר בין השתיים היה חם והדוק. הקשר בינה לבין אחיותיה הצעירות היה קרוב. שלושתן שיחקו יחד במשחקי מחשב, צפו בסדרות טלוויזיה, עזרו זו לזו בלימודים ותמכו בעת הצורך. היא היוותה עבור אחיותיה דוגמה אישית חיובית.

בילדותה נהגה לבקר בבית אחותה הגדולה באשדוד בחגים ובחופשות. במהלך ביקוריה הכירה חברות מקומיות איתן בילתה יחד עם אחייניה. מרים אחייניתה סיפרה כי היא שימשה עבורה אוזן קשבת, והוסיפה: "היו בה תכונות מיוחדות ושקט מסתורי ומסקרן. חייכה את חיוכה הקטן וזה היה מספק. בלטו בה היופי הקסום שלה לצד האופי המדהים והצנוע שלה. תמיד חינכה אותנו לטוב ביותר. ילדה עם שכל וללא דאגות. הייתה אהובה על כולם ותמיד תישאר כך. למדתי ממנה המון... לימדה אותי ללמוד מהטעויות שלה והייתה לי מודל לחיקוי. הערצתי אותה על כל אלה ואני עדיין מעריצה".

אטאלה התגייסה במאי 2015, סיימה את הטירונות בהצלחה והחלה את שירותה הסדיר בבסיס בדרום הארץ. בחופשות שיתפה את משפחתה בחוויות משירותה הצבאי ובתהליך החיובי שעברה.

טוראי אטאלה-טליה נגאש נפלה בעת שירותה ביום י"א בתשרי תשע"ו (24.9.2015). בת תשע-עשרה בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותירה אחריה הורים, חמש אחיות ואח.